הנר הקדום המוזכר במקרא , במשנה ובתלמוד ( נקרא בארמית "שרגא " או " בוצינא (" היה כלי חרס חלול ושטוח בעל פתח ליציקת השמן אל תוכו ושקע או חריר לפתיל . להדלקת הנר מקום מרכזי בהווי היהודי ובפולחן . הוא אף מסמל את התורה ומצוותיה : "כי נר מצוה ותורה אור" ( משלי ו , כג ;( את נשמת האדם : "נר ה' נשמת אדם" ( שם כ , כז ) ואת מלכות בית דוד ( שמואל ב כא , יז ; תהילים קלב , יז . ( שימושיו של הנר מרובים : "במנורת הזהב "שבמקדש היו שבעה נרות , שהודלקו מדי יום ביומו . נר מערבי שבמקדש היה נר תמיד , וממנו היה הכוהן מדליק את שאר הנרות . זכר לו הוא "נר התמיד " שנוהגים להדליק בבתי כנסת , ואף הוא דולק תמיד . האישה מדליקת נרות שבת וחג , זהו מנהג עוד מימי * בית שני . מצוות הדלקת הנר בשבת ויום טוב היא אחת מג' המצוות — נוסף על חלה ונידה — שנתייחדו לאישה ( בתלמוד לא נזכר נר של יום טוב . גם יהרמב " ם אינו מזכירו . ( את הנר מדליקים לפני שקיעת החמה . מקובל להדליק לפחות שני נרות , ויש המדליקים נרות כמספר הנפשות במשפחה . האישה מדליקה את הנרות ולאחר מכן מכסה את עיניה ומברכת : ... " להדליק נר של שבת . " עיקרו של ח...
אל הספר