ההימצאות אצל אדם האבל על מישהו מקרוביו היא מצווה גדולה . חכמים אומרים כי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הלך לנחם את יצחק במות אברהם אביו . הס אף אמרו . - "תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאים טובה לעולם " ( אבות דרבי נתן יד , א . ( _ והרמב " ם אף הוסיף : "ניחום אבלים קודם לביקור חולים , שניחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים" ( הלכות אבל יד , ז . ( עם זאת ירדו חכמים לעומק נפשו של האדם והזהירו שלא לנחמו בשעה שמתו מוטל לפניו ( אבות ד , יח , _( שאז צערו גדול . לאחר הקבורה עומדים הגברים המלווים בשתי שורות , האבלים עוברים בתווך והעומדים מנחמים אותם ואומרים : "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים . " נוסח אמירה זה אין לו יסוד במקורות העתיקים . יהודי תימן נוהגים שהאבלים עומדים וכל המלווים את המת עוברים לפניהם ואומרים להם "תנוחמו מן השמים , " נוסח שיש לו יסודות במשנה ( וראה ו מב"ם הלכות אבל יג , א . ( כן נוהגים לבקר את האבלים בכל שבעת ימי האבלות שלהם , ולהפיג את צערם . נהוג שאין המנחמים מתחילים לדבר עד שהאבל פותח תחילה ( מועד קטן כח ע " ב ) ומשוחחים עמו על מעלותיו של הנפטר...
אל הספר