כינוי רגיל לתלמיד חכם שלא עשה את תורתו קרדום לחפור בו . לרוב היה מוסמך לרבנות , אך לא השתמש בה למעשה , אלא עסק במסחר או באומנות . עדיפות הלמדן על זולתו היתה בעיקר בידיעת "ההלכה : גפ " ת " ) גמרא עם פירוש _ רש " י ותוספות ) "ופוסקים ( בייחוד " יורה דעה" _ שב " שולחן ערוך . (" הלמדנים היו היחידים שהרב יכול היה להימלך בהם בענייני הלכה , ואגב כך היו כרגיל גם מפעילי הציבור . לא אחת הם נתקפחו , אמנם , על ידי " גבירים " ( עשירים ) עמי ארצות . הלמדן היה בקי מעט או הרבה גם ב " ספרות המחקר " הפילוסופית ( כגון " מורה נבוכים " * לרמב " ם ועוד ) ובאותם פירושי המקרא וספרי דרוש שקריאתם חייבה עיון וחריפות מוחין . עד המאה הי " ח היה לעתים בקי גם "בקבלה ( ובעיקר "ב " זוהר , " ב"פרדס רימונים " לר י משה קורדובירו וב " עץ חיים " לר י חיים יויטאל . ( היו קוראים לו "בקי באותיות הקטנות " בשל הצורה שבה נדפסו הספרים שהיה מצוי אצלם . הלמדן היה ניכר בהופעתו החיצונית , שכן היה מקפיד על הדינים המצויים בעניין זה בהלכות "דעות" שב " משנה תורה" לרמב"ם , כגון מתינות , ניקיון וסדר בלבוש , התרחקות ממותרות , סיוג מה במג...
אל הספר