שטר התחייבות שכותב הבעל לאישתו בשעת נישואיהם , שמפורטים בו חובותיו כלפיה . הכתובה באה להבטיח את זכויות האישה הן כשהיא חיה עם בעלה והן בשעה שהיא מתאלמנת הימנו או מתגרשת . בכתובה מתחייב הבעל לפרנס את אישתו , לספק לה לבוש ראוי , לקיים עמה יחסי מין תקינים , לדאוג לריפויה , ולהבדיל — לקבורתה . כך מגינה הכתובה על האישה מפני גירושין שרירותיים ומפני הזנחה באלמנותה , כל זאת על ידי התחייבות לשלם לה סכום קצוב הנקוב בכתובה . נקבע שעור מינימאלי , המשתנה מפרק לפרק . אך נהוג למעשה לרשום "תוספת כתובה" שהבעל מגדיל בה את סכום ההתחייבות . רבי "שמעון בן שטח ( המאה הראשונה לפני סה " נ ) קבע תקנה , שלפיה משועבדים נכסי הבעל לפרעון כתובת אישתו . נוסח הכתובה המקובל כיום הוא נוסח הכתובה שנהג אצל יהודי בבל ונשתלט בימי "הגאונים . בארץ ישראל ובקהילות יהודיות אחרות נהגו עד אז נוסחים שונים של הכתובה ובהם גם נוסח המפרט את חובות האישה לבעל , ואף מקנה לה זכות לפתוח בהליכי גירושין . הכתובה מנוסחת "בארמית . מכינים אותה בדיקדוק ושני עדים חתומים עליה . בימינו , שהאירוסין והנישואין נעשים כאחד , הנהיגו קריאת הכתובה בקול תחת ...
אל הספר