המוסד המחוקק של יהודה בתחילת ימי בית שני , שהיה קובע את תקנות המדינה ואת דיניה . חבריו נקראו "אנשי כנסת הגדולה . " לפי המסורת מנה ק " כ זקנים ומהם כמה נביאים . לדברי המשנה ( אבות א , א ) קיבלו אנשי כנסת הגדולה את "התורה שבעל פה " מן הנביאים ומסרוה לחכמי הדורות הבאים . סברה רווחת היא , כי בראשיתה של כנסת הגדולה היה הכינוס שנערך ביוזמת עזרא ונחמיה 444 ) לפני סה " נ ) לשם כריתת אמנה על שמירת דיני התורה ( נחמיה פרקים ט—י . ( כנסת הגדולה חדלה לפעול במאה השלישית לפני סה " נ . דבר זה מסתבר מן העובדה כי על שמעון הצדיק , שהיה כוהן גדול באותה תקופה , נאמר שהיה "משיירי כנסת הגדולה . " פעולותיה העיקריות היו תיקון תפילות וברכות , כגון : תפילת עמידה , קידוש • והבדלה , וסידור כתבי הקודש ועריכתם .
אל הספר