המנהג המקובל בכל תפוצות ישראל לבטל בליל יום הכיפורים , קודם לתפילת ערבית , את הנדרים שקיבל אדם על עצמו בשוגג במשך השנה שעברה או — לדעה אחרת — נדרים שיקבל עליו במשך השנה הבאה . התפילה נאמרת בארמית ופותחת בתיבות "כל נדרי , " כלומר — כל הנדרים . הנוסח של "כל נדרי " כבר נקבע בימי "הגאונים , אם כי כמה מהם עירערו על _גצם אמירתו . רבנו תם הכניס בו כמה שינויים התואמים את הלכות התרת : דרים . במשך הזמן הלך והתפשט המנהג לומר "כל נדרי" לכל נוסחי תפילה הידועים בעדות השונות , אם כי בנוסח תימן הוא רק בגדר של "יש • _ןומרים . " לפי ש " כל נדרי " עם כניסת יום הכיפורים — היום הקדוש — הועמס עליו _> טען רגשי גדול . אומרים "כל נדרי " בחגיגיות וברטט וכל הקהל עומד על גליו , ארון הקודש פתוח ושניים מנכבדי הקהל וספרי תורה בידיהם ומדים לשני צדי החזן . שונאי ישראל האשימו לעיתים את היהודים בהפרת התחייבויותיהם בשל אמירת "כל נדרי " בקהל ובעצם היום הקדוש להם . בשל כך נדחקו חכמים להכריז כי מדובר בנדרים שבין אדם למקום .
אל הספר