תשומת לב והתרכזות בהבנת המעשה שעושים , בניגוד לעשייה כלאחר יד ודרך מקרה . חכמי ההלכה נחלקו אם "מצוות צריכות כוונה , " כלומר , האם חייב אדם להתכוון במפורש לצאת ידי חובת "המצווה שהוא מקיים אם לאו . המושג כוונה חל גם על ריכוז הלב והמחשבה בשעת מעשה המצווה . " המתפלל צריך שיכוון לבו לשמים " ( כרכות לא ע " ב , ( "אחד המרבה ואחד ממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים " ( שם , ה ע " ב . ( "המקובלים אף הנהיגו אמירה מיוחדת כדי לעורר את הכוונה : "הנני מוכן ומזומן לקיים מצווח ... כמו שכתוב בתורה . " ... בקבלה נצטרף לכאן העניין של התרכזות בשמות של הקב " ה ובמלים ובפסוקים , ועל ידי כוונה מיוחדת בעת אמירתן לפעול פעולה בעולמות העליונים . לפני שנות דור היו מפורסמים המקובלים שבבית כנסת "בית אל" בירושלים העתיקה שהיו מכונים "המכוונים . "
אל הספר