יום חג נוסף , שנוהגים לקיים בחוץ לארץ בכל אחד מן הימים הטובים שבתורה , פרט "ליום הכיפורים , כדי שלא לצום יומיים רצופים . הטעם ליום טוב שני של גלויות הוא בדרך קביעת המועדות בישראל . מדי חודש בחודשו היה בית דין מקדש את החודש וקובע אם החודש הקודם היה בן כ " ט יום או בן לי יום . קידשו את החודש על פי ראיית מולד הלבנה . לאחר שקידשוהו חייבים היו להודיע על כך לכל בני הארץ , ולימים גם לגולה . אולם בתנאים של אותם הימים לעיתים לא היה סיפק להודיע על כך . ובני הגולה לא ידעו בוודאות אימתי חל החג . והוא הדין בארץ ישראל עצמה לגבי "ראש השוה , שחל בראש חודש תשרי , שלא ידעו מתי יקדשוהו בית דין . לפיכך קבעו בשל " ספיקא דיומא " — כלומר ספק אם היום חג או לא — את ימי ב י וח י של • פסח , יום ב י של "שבועות , יום ב י של "סוכות ויום ב י של "שמיני עצרת , שהפך "לשמחת תורה . בימים אלה חלים כל האיסורים הנוהגים ביום טוב ראשון של חג , פרט לקבורת המת , משום כבודו . אין מברכים ביום טוב של שני של גלויות " " שהחיינו . " במאה הרביעית קבע הילל השלישי , שהיה הנשיא בארץ ישראל בשנים , 365-330 את לוח השנה על פי המולדות והתקופו...
אל הספר