יבנה וחכמיה הסנהדרין ביבנה היתה שונה באופיה מן הסנהדרין שלפני החורבן בירושלים . בעוד שהסנהדרין הקודמת היתה רק מוסד מחוקק ובית המשפט העליון של האומה . נטלה על עצמה הסנהדרין של יבנה , עם חורבן כל מסגרות ההנהגה הקודמות , את ההנהגה בפועל של היישוב היהודי בארץ ושל כלל האומה , והיתה גם המוסד המשפטי האקדמאי ( בית המדרש ) העליון של האומה בארץ ובתפוצות . היא פעלה ללא זיקה למקדש שנחרב , ללא הכהונה הגדולה של הצדוקים , אשר התפזרה ואבדה , ותחילה בלי שיתופם של אנשי הערים הגדולות אשר גילו התנגדות למרכז החדש , נטייה שהשילטונות הרומיים תמכו בה . אף על פי כן הצליחו חכמי יבנה למלא את החלל שנוצר עם חורבן ירושלים ולשקם את חיי האומה בארץ הן מבחינה חברתית . תרבותית ודתית והן מבחינה יישובית לאומית . במרוצת הזמן קיבלו על עצמן הערים את מרותה ואת פיקוחה של הסנהדרין . היא השליטה בהן אורח חיים שהיה נוהג בעולמם של החכמים . הקשרים עם התפוצות נתחדשו , והקהילות וסדריהן היו בפיקוחם של שליחי הסנהדרין . תקופת יבנה היא תקופת היצירה הגדולה של ספרות התנאים . עם דמויותיה הבולטות נימנים חכמים כגון רבי עקיבא , רבן גמליאל , ...
אל הספר