בכ י תמוז תש"י . ביום השנה החמישים ושישה לפטירתו של חוזה המדינה בנימין זאב -הרצל , קיבלה הכנסת פה אחד את חוק השבות . בחוק זה סעיף אחד בלבד האומר : "לכל יהודי הזכות לעלות ארצה . " שם החוק הוא על פי הכתוב בתהילים ( יד , ז : ( "בשוב ה י שבות עמו . " לפי החוק זכאי לעלות ארצה כל יהודי , חוץ מאותם ששר הפנים נוכח שהם פועלים נגד העם היהודי , או עלולים לסכן את בטחון המדינה . לפי חוק האזרחות שנתקבל בסמוך לקבלת חוק השבות , יקבל כל יהודי העולה ארצה , בהתאם לחוק השבות , באופן אוטומאטי את _האורחות . הישראלית . באלול תשי " ד הוסיפה הכנסת תקנה , ששר הפנים רשאי למנוע את כניסתו ארצה של יהודי בעל עבר פלילי , העלול לסכן את שלום _הציבור . פרשנות המושג יהודי שבחוק השבות היתה לימים מוקד למחלוקת קשה בישראל ובתפוצה , המוכרת כבעיית "מיהו יהודי . " לעניין חוק זה נחשב יהודי מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת . החוגים הדתיים בישראל תובעים שהחוק יגדיר במפורש כי * גר שנתגייר הוא זה ש " התגייר לפי ההלכה . " החוגים הקונסרבטיביים והרפורמיים ותומכיהם בישראל התנגדו לכך , שכן ראו בתביעת האורתודוקסים ...
אל הספר