חד גדיא

פיזמון עממי בארמית . נאמר בעיקר בעדות אשכנז אך גם אצל קצת מעדות ספרד , בסוף סדר הפסח , כדי לשעשע את התינוקות ולעוררם לבל ישנו . נדפס לראשונה בפראג בשנת . 1590 תוכנו מבוסס על הרעיון שמעל כל חלש יש אמנם מישהו חזק הימנו , אך על כולם שולט הקדוש ברוך הוא . הואיל והשיר נכנס _ ל"הגדה של פסח " הוא נתקדש , וטפלו לו פירושים הרבה . היו שפירשוהו על פי מאמרו של הלל ( אבות ב , ו : ( "על דאטפת _אטיפוך , וסוף מטייפיך יטופון " ( על שהטבעת הטביעוך , וסוף _מטביעיך שיוטבעו . ( דרשנים דרשו את "חד גדיא" כמשל לכנסת ישראל המשולה לגדי . כל האחרים מייצגים את שליטי העולם , הנופלים זה בידיו של זה עד שבא הקדוש ברוך הוא וגואל את ישראל . עוד כיוצא באלה פירושים רבים נאמרו בו . השיר תורגם ללשונות רבות .  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור