פיסקה בהגדה של פסח לאחר שחוצים את המצות . לשונה ארמית , הלשון שהיתה שגורה בפי העם בזמן _התלשוד . בפיסקה שני עניינים : ( א ) הזמנה לכל רעב להצטרף לסעודת החג . צדיקים נהגו כך כל יום לפני הסעודה , היו פותחים דלת ביתם לרווחה ומכריזים שכל נצרך יבוא ויאכל ( תענית כ ע " ב . ( ( ב ) הכרזה על התקווה לגאולה קרובה . בכך אף מסיימים את ליל הסדר : " לשנה הבאה בירושלים הבנויה . " כל זאת על יסוד דברי המדרש האומר כי בניסן נגאלו בני ישראל ממצרים ובניסן עתידים להיגאל ( שמות רבה טו , יא . ( תרגום הפיסקה : זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים . כל רעב יבוא ויאכל , כל נצרך יבוא ויפסח . השנה ( אנו ) כאן , לשנה הבאה בארץ ישראל . השנה ( אנו ) עבדים , לשנה הבאה בני חורין .
אל הספר