האיסור לילך או להתפלל כשהראש מגולה . אין איסור זה נזכר במפורש בתלמוד . גם בתקופת המקרא לא נהג אלא בהזדמנויות מיוחדות כמו כוהנים בעבודתם , אבלים בצערם וחתנים בחופתם . בתקופת התלמוד נחשב כיסוי הראש למידת חסידות . בימי הביניים פשט המנהג בספרד ובצרפת לכסות את הראש בזמן התפילה . אפשר שהגזירה על היהודים לחבוש כובע קלון מחודד הרגילה אותם שלא לצאת בגילוי ראש , גם שלא בשעת תפילה . גם _ב"שולחן ערוך " לא נכלל סעיף מיוחד בדבר כיסוי הראש . אולם המנהג הלך ונשתרש עד שהפך סמל . יש הסבורים כי הישיבה בבית בכיסוי ראש באה להתרחק ממנהגי הגויים , שנהגו להסיר את כובעם בעת שישבו . בדורות האחרונים החמירו בכך ויש שמכסים את ראשם אפילו בשעת שינה . בימינו מחליפים לעיתים קרובות את הכובע "בכיפה . לעדות ולקבוצות שונות כיסויי ראש המאפיינים אותם . השטריימל שהונהג כגזירה משפילה נתקדש אצל חלק מבני עדות אשכנז במזרח אירופה . בישראל ובארצות הברית הונהגה הכיפה הסרוגה עד שהפכה תו היכר לציבור הדתי הלאומי . ישראל גלילי
אל הספר