(ר(' אליהו מוילנא (הגר"א)

. 1797-1720 כינויו באומה "הגאון מווילנא" או סתם "הגאון " כאחד מגאוני בבל בשעתם . נולד בווילנא ובה חי ופעל עד לפטירתו . היה מגדולי חכמי התורה בדורות האחרונים , בעל ידיעות עצומות בכל חדרי התורה בנגלה ובנסתר . בלימודו סלל דרך חדשה בלימוד התורה . בניגוד לדרך הפלפול שלמדו בה בישיבות פולין היה הגאון מתרחק מן הפלפול והשתדל לחדור לעומק כוונתם של הקדמונים , כשראשית מעשהו קביעת הנוסח הנכון של המקורות . עסק גם בתורת הנסתר . היה בקי במדעים כלליים ולא נמנע מלהסתייע בהם להבנת התורה . נלחם בחבורות "החסידים " הראשונות , שקמו בימיו . בהנהגתו הפכה וילנא למרכז " המתנגדים" "לחסידות . בהיותו כבן שישים ביקש לעלות לארץ ישראל ואף החל במסעו אליה , אך הגיע רק עד קניגסברג ושב לווילנא . קבוצה גדולה של תלמידיו הצליחה לעלות ארצה ( 1810 ) ולייסד את עדת "הפרושים בצפת ובירושלים . הגר"א נודע בענוותנותו ובחייו הצנועים , התרחק מהבלי העולם הזה והחמיר הרבה על עצמו . הטיף לחינוך שיטתי ומדורג , הביא לתחיית הישיבות ובראשן ישיבת וולוז י ין , ולהקפדה בלימוד הפשט . חיבר למעלה  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור