כשלון המעבר מהסכמי שביתת נשק לשלום כולל מינוי ועדת הפיוס ומטרותיה כאמור הטילה העצרת השלישית של האו"ם בפריס על ועדה שישבו בה חמש המעצמות הגדולות למנות "ועדת פיוס" בת שלושה חברים שתפעל להשכנת שלום בין ישראל לשכנותיה PCC-n . נבחרה עוד לפני שנחתמו הסכמי שביתת הנשק , ומנקודת הראות של האו"ם באותם ימים נראה היה ששיחות שביתת הנשק יהיו רק שלב ראשון בתהליך רצוף של התפייסות וחתימת הסכמי שלום . מעטים באו"ם ראו באותו ומן את גודל הקושי להתקדם אפילו צעד אחד נוסף מעבר לקביעת קו שביתת הנשק והסדרי הפרדת הכוחות , שהערבים התעקשו שהם "צבאיים גרידא . " חברות או"ם רבות , ובהן מעצמות המערב , האמינו כי ויתורים שתעשה ישראל ייצרו תנאים לשלום . אולם מן הזווית הישראלית נראה כל ויתור שנדרש ממנה כמבטל את התנאים המינימאליים ההכרחיים לעצם קיומה המדיני של המדינה היהודית , ומן הצד הערבי — כבלתי מספיק למחיקת החרפה שהומטה על הערבים בשל "אסון פלסטין" " ) נאקבת פלסטין . ( " העם היהודי , רדוף טראומת השואה , והעולם הערבי , רדוף טראומת המחדל הצבאי הנורא ( שלדעת הערבים לא זו בלבד שלא היה הכרחי , אלא שאפשר ונחוץ לתקנו , ( יצרו פ...
אל הספר