ההכרה במדינת ישראל שאלת ירושלים במאי 1948 בראשית מאי כבר היה ברור בפרוזדורי העצרת המיוחדת של האו"ם בניו יורק שאין הנאמנות האמריקנית סיכוי להתקבל בהצבעה . העובדה שארצות הברית לא פעלה לעצור את ההליכים בעצרת נבעה מאבדן תושייה , ומן התקווה שעד 14 במאי יחול שינוי בעמדה הבריטית , או התפתחות של הרגע האחרון בעניין ההפוגה . אנשי מועצת הנאמנות של האו"ם ואנשי ועדת הנאמנות של העצרת הכללית מיהרו להיאחז בדברים מעורפלים שהשמיע שר המושבות הבריטי ב 3 במאי לפני ועדה מס' 1 של העצרת . הוא הציע " הקמת רשות נייטראלית" אשר "תסגור את הפער" בין הממשל הבריטי היוצא לבין כל ממשל זמני שיבוא במקומו . משרד המושבות אף הורה לנציב העליון קנינגהם להיות מוכן להעביר את סמכויותיו ל"נציב מטעם האו"ם , " אם לארץ ישראל כולה ואם לעיר ירושלים בלבד , אם אמנם ייבחר "נציב כזה בעצרת ויתייצב לפניו לפני תום המאנדאט . אך על דעת הבריטים לא עלה כלל לדחות תאריך זה מעבר ל 14 במאי . לאור התקווה שלפחות בירושלים תצליח מועצת הביטחון לכונן הפוגה לפני 14 במאי , וכך אפשר יהיה לכונן , לפחות בעיר זו , משטר נאמנות בחסות האו"ם , זירזו העצרת וועדותי...
אל הספר