מינוי "ועדת הביצוע" ותכנית "הנאמנות הזמנית '' הפרובלמא טיקה של התכנית ב 29 בנובמבר המליצה העצרת הכללית השנייה של האומות המאוחדות על פתרון בעיית ארץ ישראל באמצעות חלוקת הארץ לשתי מדינות עצמאיות , יהודית וערכית , והקמת " איזור נפרד" ( corpus separatum ) סביב העיר ירושלים , שיימצא בשליטה בינלאומית . הגשמתו של פתרון זה תלויה היתה בתנאי נוסף שנכלל בתכנית , והוא קיום "אחדות כלכלית" בין שתי המדינות ( ואף ירושלים בכלל זה , ( וזו היתה תלויה בשיתוף הפעולה כין היהודים לערבים . בגלל התנגדותם התקיפה של ערביי ארץ ישראל וכל פלגי הליגה הערבית , היתה תכנית זו בלתי ניתנת למימוש . אף על פי כן שררו במחנה הציוני , בסוף נובמבר , 1947 התלהבות ותחושה של פריצת דרך היסטורית , ולא בכךי : החלטת האומות המאוחדות נראתה כסוללת את הדרך ללגיטימאציה בינלאומית של התביעה הציונית לכינון מדינה יהודית עצמאית , תביעה שלא הוכרה בשום מסמך בינלאומי בעל חשיבות אחרי מלחמת העולם השנייה . הציונים סברו , שמפת גבולות החלוקה עשויה להשתנות בגלל התנגדות הערבים לתכנית כולה , ומכל מקום בנסיבות שבהן לא תקום "האחדות הכלכלית . " במחנה הציונ...
אל הספר