(אל־)בקיעה (פקיעין) 182 264

יישוב כפרי מעורב , בעל מעמד של מועצה מקומית , בגליל העליון , כ 7 ק " מ מדרום מזרח למעלות-תרשיחא . מקומו של יישוב יהודי מימי בית שני , הנזכר בתלמוד בשמות תקוע , פקע , בקע ובזוהר בשם פקיעין , ומכאן שמו בערבית : אל בקיעה . מספר תושביו כ , 4 , 270 מהם 67 ° / 0 דרוזים 29 % , נוצרים 4 % , מוסלמים ומשפחה יהודית אחת ( משפחת זינאתי . ( לפי מסורת מקומית נמשך היישוב היהודי במקום ברציפות למימי בית שני ועד ימינו . תחילתו של היישוב המוסלמי בסוף המאה ה . 11 הנוצרים הגיעו לכאן בימי מסעי הצלב והדרוזים בסוף המאה ה 8 ו . במקום- ח'לוה ( מקום התבודדות ) דרוזית , כנסיה יוונית קתולית , כנסיה יוונית אורתודוכסית , בית כנסת . בית הכנסת נבנה ב 873 ו , אך באחד מקירותיו קבועות אבנים של בית הכנסת קדום יותר , ולפי מסורת מקומית - מבית המקדש עצמו . על אחת האבנים חרותים מנורה , שופר , אתרוג ולולב . כיון שלא נתגלו שרידים עתיקים בכפר עצמו , סביר להניח כי פקיעין הקדומה שכנה בקרבת מקום . ליד מעיין הכפר מצויה מערה שפתחה מכוסה בעץ חרוב עתיק . לפי המסורת זוהי המערה שבה הסתתרו רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר מפני רודפיהם ה...  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור