לירושלים , שהיתה עד איחודה עיר מבודדת ללא מוצא וללא עורף יישובי חזק , נפתח משנת 1967 ואילך מרחב לכל הכיוונים . כעיר הגדולה במדינה היא הפכה להיות מוקד לעיירות ולפרוורים עירוניים שהוקמו סביבה : במזרח נבנתה מעלה אדומים , בצפון - גבעת זאב , ובדרום - אפרתה וביתר עילית . לבד מן הבנייה העירונית נוספו לצדה עשרות יישובים קהילתיים וכפריים . במקביל התפתחו ממערב לעיר לאורך כביש ירושלים-תל-אביב מועצות מקומיות דוגמת מוצא עילית ומבשרת ציון . יישובים אלה , שחלקם נוסדו בימי היישוב טרם הקמת המדינה וחלקם בימי המדינה , זכו לתנופת פיתות ולקליטה נרחבת בעיקר של משפחות בעלות אמצעים ששאפו לחיות במסגרת פרוורית . המרחב המטרופוליני של ירושלים
אל הספר