החיים בירושלים , חורף 1948 המלחמה התנהלה בכל מקום ובכל יום . שכונות , רבעים ואף קטעי רחובות הפכו למתחמים מבוצרים . הבריטים , ששלטו בעיר עד אמצע מאי , 1948 תמרנו בין שני הכוחות הלוחמים . היהודים חשו עצמם נבגדים , משום שהבריטים סייעו לרוב לצד הערבי . העובדות בשטח תרמו לחיזוק תחושה זאת . בפברואר 1948 החדירו עריקים מהצבא הבריטי פעמיים מכוניות תופת ללב האזור היהודי . בפעם הראשונה פוצץ בניין מערכת העיתון היהודי בשפה האנגלית ' פלסטיין פוסט , ' ובפעם השנייה הוחדרו שלוש מכוניות התופת לרחוב בן-יהודה , מרכזה של ירושלים היהודית ; חמישים וארבעה הרוגים ומאה פצועים חולצו מבין עיי החורבות . פחות מעשרים יום אחר כך הלמה מכונית תופת נוספת , הפעם התנוסס עליה דגל אמריקני . נהג הקונסוליה האמריקנית , ערבי נוצרי שהיה מוכר בירושלים והורשה להיכנס למתחם השמור של בנייני המוסדות הלאומיים ברחוב המלך ג ' ורג , _' החדיר במכוניתו מטען נפץ גדול . הפיצוץ הרס חלק מהמתחם והותיר שנים-עשר הרוגים ועשרות פצועים . היישוב היהודי היה מוכה וחבול , אך רוחו לא נפלה . הסופר ישורון קשת , שכתב מדי יום ביומנו , הסביר ב1- במרס : 1948 ' ...
אל הספר