עמדה אנטי יהודית היהודים , אף שהיו רוב בעיר בשני הדורות האחרונים של השלטון העות ' מאני , נהנו ממעט זכויות , והמוסלמים נחשבו לעדה הדתית המובילה . באופן מסורתי ראש עיריית ירושלים היה מוסלמי , וכך גם רוב חברי מועצת העיר והפקידות הבכירה . הבאים אחריהם היו הנוצרים , והיהודים מצאו עצמם בסוף התור . הדבר נגרם בין השאר בגלל הנוהג בימים ההם לשמור על הנתינות הזרה , כך שלרבים מיהודי ירושלים לא היתה זכות בחירה לעירייה . השלטונות העות ' מאניים והמוסלמים המקומיים נטו להבחין בין יהודים ספרדים-עות ' מאנים ליהודים אשכנזים-אירופים . היהודים הספרדים הועדפו על פני היהודים האשכנזים , אף כי יחס הבוז ליהודי לא נעלם כליל . עם זאת קשה לדבר על שנאה ליהודים או על התעוררות ערבית לאומית . ההסבר לכך נעוץ גם בעובדה שהיהודים לא נטו להדגיש יתר על המידה את ייחודם והישגיהם , ונזהרו עוד יותר באשר להפגנת לאומיותם . אשר לנוצרים , המוסלמים התייחסו אליהם ביתר איבה וחשדנות , בשל הסתמכותם היתרה על הקונסולים הזרים . בשנת 1908 התחוללה בתורכיה מהפכה נגד הסולטאן עבדול חמיד , שאותה ארגנה קבוצת קושרים בשם 'התורכים הצעירים . ' בירושלי...
אל הספר