ירושלים _בשלהי התקופה העות'מאנית בחודשים פברואר-יוני , 1799 על ספה של המאה הי"ט , שהה בארץ-ישראל גנרל צרפתי צעיר , בן שלושים , שתוך זמן קצר התפרסם באירופה - נפוליון . גייסותיו התקדמו לאורך מישור החוף צפונה , וצרו על עכו , העיר הראשה של הארץ בימים ההם . מבצעו של נפוליון לא צלח בידו . עכו לא נכבשה , והוא נסוג דרומה לעבר מצרים . לירושלים לא הגיע כלל . נראה שלא נחשבה בעיניו כיעד שיש לכבשו . קרוב למאה שנה אחר כך , בסתיו , 1898 הגיעה לארץ-ישראל אישיות אירופית בכירה אחרת - קיסר גרמניה וילהלם השני . שהייתו בירושלים במשך ימים אחדים היתה לוז ביקורו בארץ , והיא עוררה התרגשות אצל השלטון התורכי ותושבי העיר כאחד . התושבים היו שקועים בעת הביקור בחלום נעים , חלום של גדולה , לא של בני עיר מזרחית קטנה . לאחר שעזב הקיסר כתב המורה היהודי הצעיר דוד ילין : 'הידיים עודן מתרשלות , הרגליים צועדות בכבדות , הראש עודנו מלא רשמים ודמיונות מאלה הימים היפים אשר כבר עברו ואינם . ' ... ההבדל בין נפוליון לווילהלם השני ברור : הגנרל הצרפתי לא ביקר כלל בירושלים ; השליט הגרמני בא אליה במיוחד . יחסם של השניים לירושלים יכול ...
אל הספר