צפת _וירושלים המאה הט " ז נחשבת ל'תקופת הזוהר ' של צפת ; באותה תקופה ישבו בה גדולי הרבנים והמקובלים - האר " י הקדוש ר ' יצחק לוריא , ר ' שלמה אלקבץ מחבר הפיוט 'לכה דודי ' , ר ' יוסף קארו בעל 'שולחן ערוך ' ור ' יעקב בירב , שחידש בעיר את הסמיכה והעניק לה מעמד-על כעיר היהודית הראשה בארץ בתקופה האמורה . במאה הט"ז היו חלק ניכר מתושביה יהודים - רובם ספרדים , אך גם קהילה אשכנזית חיתה ופעלה בעיר . המאבק בין צפת לירושלים על הבכורה בהנהגת היישוב הגיע לשיאו בוויכוח על חידוש הסמיכה . חכמי צפת סברו - בשל כוחם המתחזק - שהעם היהודי זקוק למרכז סמכותי נוסח הסנהדרין . כאשר הציע ר ' יעקב בירב לחדש את הסמיכה בארץ-ישראל , תמכו בו עשרים וחמישה מרבני צפת ורבנים נוספים בארץ ומחוצה לה , והוא אמנם הסמיך ארבעה מתלמידיו . פעולה זו עוררה תגובה חריפה מצדו של ר ' לוי בן חביב , חכם הקהל בירושלים , שסבר כי במעשהו של ר ' יעקב בירב יש משום דחיקת הקץ . למעשה נבעה ההתנגדות מסירובם של חכמי ירושלים להעניק לצפת עליונות . בין שתי הקהילות - ירושלים וצפת - היה נטוש זה כבר ויכוח באשר לחלוקת הכספים שנשלחו לארץ-ישראל ללא מטרה מוגד...
אל הספר