היחסים עם השלטון המרכזי והמקומי מערכת היחסים של הקהילה היהודית עם השלטון העות'מאני היתה מורכבת . מבחינת הממשל המרכזי הם היו עדה דתית והשתייכו לבני החסות , שזכו להגנת השלטונות בתמורה למס הגולגולת ששילמו . אבל מן הצווים שהוציא הממשל המרכזי אל מושלי ירושלים , בעקבות תלונות היהודים , אפשר ללמוד שהממשל המקומי הטיל עליהם לא אחת צווים , איסורים וגזרות משפילות . לא פעם ביקשה הנהגת הציבור היהודי בירושלים מיהודי קושטא שישטחו את טענותיה בפני אישים בממשל המרכזי ולעתים פנו ישירות לחצר הסולטאן . וככל שהלך השלטון המרכזי ונחלש , גבר הלחץ של מושלי המחוז על האוכלוסייה היהודית , עד כדי הפקעת בתי-כנסת ורכוש קהילתי . גם האוכלוסייה המוסלמית המקומית ניסתה לעתים להצר את צעדיהם של היהודים . במהלך התקופה מוכרות שתי פרשיות שבהן בא לביטוי יחסם העוין של המוסלמים ליהודים . האחת היא פרשת בית-הקברות היהודי שעל הר הזיתים , שהיה חלק מהקדש מוסלמי והווקף תבע עבורו דמי חכירה גבוהים ; ואילו היהודים ראו עצמם זכאים לקבור באזור זה את מתיהם . למאבק השני היו שורשים בתקופה הממלוכית . עקב הסמיכות של בית-הכנסת הקרוי על-שם הרמב " ן...
אל הספר