ירושלים הצלבנית ירושלים הצלבנית במתכונתה הראשונה החזיקה מעמד פחות מתשעים שנה . הבעיה העיקרית שעמדה בפני שליטיה בשנותיה הראשונות היתה דמוגרפית - מהיכן יימצאו תושבים לעיר ? היהודים והמוסלמים נטבחו , נמכרו לעבדים או ברחו , וחוק צלבני _מוריסטאן - מילה פרסית שפירושה בית-חולים . מפורש אסר את שובם . הצלבנים היו מעטים , ואף הנוצרים המקומיים שחזרו לאחר הכיבוש לא הוסיפו עליהם הרבה . הם כונו , בשל מוצאם המזרחי , סורים , והצלבנים גילו כלפיהם יחס של חשדנות . השלטון הצלבני ניסה למשוך לירושלים מתיישבים - סוחרים מבני ערי המסחר האיטלקיות פיזה , ונציה וגנואה , אך ללא הועיל . אלה הקימו רבעים משלהם בערי הממלכה הצלבנית במזרח , כגון בעכו ובאנטיוכיה , והתבססו בהן , ולפיכך לא רצו להתיישב בירושלים . שליטי ירושלים הצלבנים לא נואשו והזמינו לעיר קבוצות של סורים-נוצרים מעבר הירדן . בשנת 20 וו נקט המלך בלדווין השני מדיניות כלכלית של 'סחר חפשי ;' הוא ביטל את המכסים , והתיר גם ללא-נוצרים לסחור בירושלים , ומוסלמים ויהודים מעטים שבו בעקבות זאת לעיר , אך לא כתושבים . כתוצאה ממהלכים אלה
אל הספר