הכיבוש ולאחריו כניסתו של עמר לירושלים מתוארת בשורה של מקורות , ומציאות ודמיון משולבים בתיאורים אלה ללא הפרד . לפי אחד מהם הוא נכנס רכוב על גמל , לבוש בגדים פשוטים , והדבר הכעיס את לוחמיו , שסברו כי מנהיגם חייב להופיע בצורה מכובדת יותר - ובוודאי רכוב על סוס אציל - בפני תושבי העיר הכנועה . כמנהג הימים ההם שיגר עמר אל תושבי ירושלים אמאן . לפי ההיסטוריון הערבי הנודע אל-טברי אלה היו דברי עמר לירושלמים בחוזה שהוא חתם עמם : ' בשם אלוהים הרחמן והרחום , זה אמאן [ כתב כניעה ] שנותן עבד האלוהים עמר , מפקד המאמינים , לתושבי איליא [ היא ירושלים בשמה הרומי-ביזנטי . [ הוא נותן להם כתב חסות לנפשותיהם , לרכושם , לכנסיותיהם , לצלביהם , לחולה ולבריא , לכל עדתם . לא ישכנו [ לוחמים ] בכנסיותיהם , לא יחריבון , לא ייגרע דבר מהן , לא מנכסיהן , לא מצלביהן ולא מדבר כלשהו מרכושן . לא יעבירום על דתם באונס . לא יפגעו באיש מהם . לא יתגורר אתם באיליא איש מן היהודים . אנשי איליא חייבים בתשלום הג ' זיה [ מס הגולגולת , [ כדרך שמשלמים אנשי הערים . הם חייבים להוציא מהעיר את הרומאים [ הביזנטים ] ואת ה " לצות " [ כנראה מיל...
אל הספר