ירושלים - עיר המקדש , בירת יהוד מעמדה של ירושלים היה של עיר מקדש בעלת זכויות מיוחדות , בירת פחווה ( בלשון המקרא 'מדינה (' בעלת אוטונומיה דתית ומקום מושבו של נציג הממלכה , הפחה . הפחה היה כנראה לרוב יהודי . לרשות מושליה של יהוד עמד כוח צבאי לשמירת הבטחון , והם היו אחראים למערכת המנהל ולגביית המסים . הפחה היה נציג הממשל המרכזי בעיר , ואילו הכוהן הגדול היה נציגם של היהודים כלפי הממשל . תמיכת השלטונות במקדש מצאה ביטוי במתנות ובהקלות במיסוי לעובדיו . מעתה היה נהוג להקריב קרבן לשלום המלכות , אף שלא היתה מלכות ישראל ( הדרישה בשלום המלכות נהגה גם בימי השלטון ההלניסטי והרומי . ( לירושלים היו מספר מעגלי השפעה : במעגל הקרוב - 'מדינת ' יהוד , מבית צור שבהרי חברון ועד בית אל או נחל שילה שבהרי בנימין , מיריחו במזרח ועד לבקעת אונו במערב . בתחום זה היה היישוב כפוף ישירות למנהל בירושלים . בהדרגה התיישבו יהודים במקומות שונים בארץ-ישראל ; הם היוו את מעגל ההשפעה השני של ירושלים , ועבור כולם היתה העיר המרכז הלאומי והדתי . המעגל השלישי כלל את יהודי התפוצות , מפרס ועד מצרים - הכול הכירו במרכזיותה של ירושלים ...
אל הספר