העיר הקרועה * חיים גורי מפעם לפעם אתה זוכר שהיא קרועה . לא תמיד . אתה רחוק . אתה עסוק . יום אחד אתה ניצב מולה כמנסה לראותה מחדש . אתה הולך , הולך ונעצר , לפניך מדרגות . מאוזנות . פח חלוד , תייל בן _חמש עשרה שנה . עצור . לטובתך . אם תמשיך ללכת , תיחשב במקרה הטוב למטורף . במקרה הגרוע - לירוי . כאן יורים . הכל מוטל כמנמנם בחמת הצהריים . אבנים ואילנות וכיפות וצלבים , אבל זו דממה אדירה מלאת תצפיות וצלבים . הזמן העובר לא שינה בה דבר . הדברים קפאו בתש"ח-תש"ט . מאז ללא תמורה . לא נשב קל של רוח אחרת מסביב . קיר אחד נאחז בשמי החמסין כמו נס וכמו צעקה שנאלמה . באן קץ כל דרך . קץ כל שיחה . אם לא יבוא השלום ביום מן הימים , יצלחו את שטחי ההפקר האלה אנשים מזוינים שופכי דם .
אל הספר