'חרדתי לחיי הילדים'

' חרדתי לחיי הילדים' אני עומדת בקשר עם יההגנהי בעיר ומבקשת מן הסוכנות לפנות אל הצלב האדום בדרישה שיקבל את החווה תחת חסותו . ואמנם , הדבר הזה נעשה , ובראשית האביב לא הרבו עוד לירות ישר אל החווה , אם כי מעלינו ומסביב לנו הוסיפו להתעופף כדורים . תחת חסותו של הצלב האדום הועמד גם הקולני הערבי שבשכונתנו . הקולני התרוקן עוד בראשית מלחמת השחרור , נשאר רק המנהל מר הנרי ( אביו היה קונסול פולני והתחתן בירושלים עם ערבייה ;( הוא המנהל האדמיניסטראטיבי של הקולני ושומר על יחסי שכנות תקינים אתנו . דרך חצר הקולני פילסנו לנו , בין שיחי הבר ועצי הפרי של רמת רחל , שביל ישר לתלפיות . 'נתיב הייסורים' קראנו לשביל הזה , כי הוא היה חשוף לעיני הצלפים הערביים שניצבו על חומת ירושלים , ולא אחת צלפו עלינו כשעברנו בדרך הזאת לתלפיות , בריצה שנמשכה שלוש דקות , להביא את הלחם שקיבלנו מידידנו מר אנגיל . הילדים היו מעמיסים את שק הלחם על חמור ועוברים בריצה את 'נתיב הייסורים / לא אחת קרה שהחמור היה מגיע תחילה לבדו , ורק כעבור שעה ק לה היו מופיעים שני הילדים שהובילו אותו , מפני שהם עברו חל ק מן הדרך בזחילה . ובינתיים היינו מ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי