יוםב , ' כ"ב באייר תש" ח 31 ) במאי ( 1948 כמו שקוצר רוחו של האסיר גדול ודאי פי כמה בימים האחרונים לפני צאתו מבית כלאו , כ ך קפץ עלי משנה קוצר רוח היום , כשרק שני ימים עוד נשארו עד לאותה הפסקת האש החשודה , שכה קשה לשמוח עליה ואי אפשר להתנגד לה : אי אפשר לא מבחינה נפשית ולא מבחינת הקוניונקטורה הפוליטית . הרעשת שכונות ירושלים גברה היום עוד יותר , אף לעומת אתמול , שהיה יום קשה . שעות היום כמו נמדדות בנקישות הפגזים , החוזרות לרגעים כקול דופקו של שעון מוות מפיץ פלצות . אבל הפלצות נמשכה רק כמשך רגע הנפץ עצמו — היא לופתת את הלב עם הרעם הפולח את חלל החוץ ושבה ונעלמת עם הידום הקול — אבל בין נפץ לנפץ משהו חוזר ומרים ראש בתוך האדם פנימה , במין ערמת נחש ותמימות יונה כאחד , אם נא אשתמש בלשון הברית החדשה ( אף היא אחד המקומות הקדושים / שבצילם העמידו אויבינו כלי משחית נגדנו : ( יש כאן כעין 'גילוי פנים' ' ) כהלכה או ישלא כהלכה י — מי חכם ויכריע י ) האומר ' יכל זה לא כלום ולא יגע בנו לרעה י : — הנה חל ף פגז בקול שריקה מאיים בסמוך לביתי — ממש ברגע כתבי את המשפט הקודם — ומיד חזר אותו גילוי פנים משונה וצ...
אל הספר