כב . שכירויות משפע התעודות שלפנינו עולה העובדה כי העיסוק הכלכלי המאפיין את חיי היהודים בירושלים במאה הי"ט הוא רכישות של נכסי דלא ניידי . אמנם , לא הייתה זו תופעה חדשה , וכבר ראינו במאות הקודמות כי יהודים רכשו נכסי דלא ניידי בירושלים והחזיקו בהם כבעלים לכל דבר . אולם במאה זו גבר היקף הרכישות של יהודים , פעולה שפירושה , בעצם , השקעות הון בכלכלה המקומית ( באמצעות המוכרים המוסלמים או הנוצרים ) בקניית בתים למגורים ואף לעסקים . הרכישה התבצעה הן בין החומות , כבעבר ( תוך "גלישה" גוברת מן השכונה היהודית לעבר שכונות מוסלמיות ונוצריות , ( הן מחוץ לחומות ובמרחק גדל והולך מהן . עם זאת , במאה הי"ט כולה , מופיעות תעודות המלמדות על יהודים שלא קנו בעלות על נכסי דלא ניידי , אלא המשיכו לשכור אותם מאחרים . תופעה זו , העשויה להיראות כחריגה בלתי מובנת ואף סותרת את מה שתואר לעיל , מתבארת כשבודקים את אופיים ואת מעמדם של הנכסים המושכרים ליהודים : כמעט כולם הם חלקים של הקדש מוסלמי . הקדש הוא כידוע סטטוס משפטי של נכס שאי אפשר להורישו או למכרו לעולם , ולכן הדרך היחידה שלפיה יכולים הנהנים להפיק הכנסה לטובת הנכס או...
אל הספר