מים , מים ! אנו חותרים להגיע אל ראש ההר , אך רגלינו כבדו והצימאון מציק . איזה כוח פנימי חזק ממני דוחף אותי לעלות , לעלות , ואני עושה מאמץ עליון ועוברת _על פני חברי . אני מאהילה בידי על עיני וקוראה להם בקול וניצבת ומסתכלת על סביבי : מזרחה משתרע מרחב אדיר של שממת הרים וגבעות . אנו בלב מדבר יהודה . והרי היה פה יישובים , סמוך להרודיון , בקירבת בית לחם ! עלינו להתאמץ ולגלות את שרידי החורבות , שמא נמצא גם בור מים בקירבת מקום . אבנר ויוסף מתקרבים לאט לאט , והנה עמדו . אבנר מחזיק ביוסף . פני שניהם צרובים , ויוסף — חוורוךמוות בפניו . כשל כוחו לעמוד בצימאון . שפתיו מצומקות וסדוקות , נראה הוא כשרוי בעילפון , ואינו מוציא הגה מפיו . צמאים גם אנו , אבנר ואני , אך יוסף חולה צמא ממש . איך נגיע לפסגת ההר ? שמא נשב לנוח ? אך בחום הזה הנשפך מלמעלה והנישא מעל פני האדמה אין בישיבה שום מרגוע . מוטב להמשיך ולצעוד . במעלה הדרך מנסים אנו לפסוע לאטנו — כך קל יותר לנשום . אך כלום יש תקווה למצוא מים בראש ההר ? הרי בבר הורגלנו להליכה בימים חמים , אך עוד לא היה לנו יום חמסין כזה . הכל בך צמא , כל טיפה שבדם . לא , א...
אל הספר