ואם הגענו שוב למצדה , איך התחיל ה'רומאן ' האישי שלך עם הצוק הזה ? והאם גם במקרה זה היה להורדוס תפקיד כלשהו ? הסיפור הזה מתחיל בסוף שנת . 1933 הייתי אז מדריך ב'נוער העובד' בירושלים , ולקראת סוף תקופת ההדרכה החלטתי , עם עוד שני חברים , לערוך מסע למצדה — אז עוד קראו לה מסךה . כמו בשיר המפורסם של למדן . לפני המסע המסוכן הזה — ומצדה היתה אז מעבר לסוף העולם' — הלכתי להיפגש עם _יושכ ראש הוועד הלאומי בזמן ההוא , יצחק בן צבי , שהיה אחד ממנהיגי תנועת הפועלים וגם סופר וחוקר . הוא , אגב , הזהיר אותי שלא ללכת למצדה ולא לאזור ים המלח בכללו . ואמר לי בערך כמלים האלה : כל החוקרים שניסו להתמודד עם האזור הזה — שילמו במוקדם או במאוחר בחייהם . אז למה לך ... ? אני הייתי צעיר _pn _: _1 ולא קיבלתי את הצעתו . הלכנו למצדה , טיפסנו על המצוקים ממש . שכן אז עוד לא היו דרך או שביל כלשהם לפיסגה . הרושם היה כביר . אפילו מהחורבות אפשר היה ללמוד הרבה . ואז נתקלתי לראשונה בהורדוס הבנאי הגדול , מקים המבצר , וכמובן בכל נושא הקנאים , והדברים עוררו אותי למחשבה . כשחזרתי הלכתי שנית אל _בן צבי . אמרתי לו שיש לי מידע ארכיאולו...
אל הספר