בלא התחשבות באמת ההיסטורית ראינו שהסיפור שופע פרטים על נפתוליהם הנפשיים של שני הגיבורים , על חששותיו של הורדוס במקרה שיחליט להמית את מרים ועל הרהורי לבה של מרים על גורל חייה עם הורדוס ועל תקוותה הנסתרת שיבוא הקץ לגדולתו . נוסף על כך אנו קוראים את התיאור הפאתטי על התייחדות האהבה של הורדוס עם מרים ועל התנהגותה של מרים באותה שעה . ברור לגמרי , שפרטים אלה מחייהם האינטימיים של שני הגיבורים היו סמויים מעין רואה , ואין להניח שניקולאוס מדמשק , הסופר שסיפק _ליקדמוניות היהודים' את הפרשה כולה , קיבלם מכלי ראשון , כלומר מהורדוס עצמו . ניקולאוס היה 'פילוסוף / שכתביו ההיסטוריים נכתבו לפי כללי ההיסטוריוגראפיה הפאתטית , בלא שנזהר , כמובן , לערבב בהם גם מסממניה הפסיכולוגיים של ההיסטוריוגראפיה _הרטורית האישית . די לנו להשוות את הקטע על מות קריזוס מתוך הספר השביעי של דברי ימי העולם לניקולאוס עם הסיפור המקביל של הרודוטוס , ששימש מקור לדמשקי , כדי לראות לאילו תיאורים פאתטיים ופסיכולוגיים מסוגל היה סופר זה ובאיזו מידה הוא השתמש בדמיונו החופשי . משום כך מסתבר , שניקולאוס לא נמנע מלהכניס את הסממנים הפאתטיים ו...
אל הספר