ההיבט הדתי : היחס שבין ישראל לאלוהיו על פי השקפתו של מחבר ספר שופטים , יחסם של בני ישראל אל ה' אלוהיהם הוא הגורם העיקרי הקובע את מצבם המדיני . היחס שבינו ובין הגורמים האחרים הוא יחס שבין סיבה למסובב . חטאם של בני ישראל לה' מביא לחרון אפו בהם , לפורענויות המדיניות ולמצוקות הקיומיות הפוקדות אותם . הושעתם בידי ה' קשורה בהיענותו לזעקתם אליו ; זעקה זו מתפרשת , על פי תיאורו של המחבר , כחזרה בתשובה אל ה' ( שופטים י י-טז . ( ההשקפה האומרת שגורלו המדיני של ישראל הוא תולדת חטאו לאלוהיו אינה מתייחדת רק להערכת תקופת השופטים , אלא מאפיינת את השקפת העורך "המשנה תורתי" של ספרי נביאים ראשונים , ובייחוד של ספר מלכים , על מהלכה של ההיסטוריה הישראלית כולה , עד חורבנה של ממלכת ישראל ( ראה מלכים ב יז ז-כג ; והשווה גם יהושע כג ; דברים כט . ( סביר להניח שהאמונה שקיים קשר בין ההתנהגות הדתית ובין ההתהוות ההיסטורית היתה משותפת לרבים מבני ישראל , אך ודאי שהתפרשה בצורות שונות . השאלה המתעוררת בהקשר זה היא ח מהו היחס שבין התפיסה ההיסטוריוסופית הדתית של העורך "המשנה תורתי" על התקופה ובין התפיסה הדתית המאפיינת את ימ...
אל הספר