פרק תשיעי למי להאמין ? בפרקים הקודמים הוזכר המספר במעין חרדת קודש : הוא אמר ! והשתמע מכך שאם הוא אמר , יש לקבל זאת . גם סיום הפרק האחרון ( עמ' 97 לעיל , ( שדן בעיצוב החיובי של דמות יהודה בבראשית לח , הסתיים במשפט בעל משמעות דומה : "כך לפחות משתמע שחושבים המספר , שטרח לגונן עליו , ואלוהים , שתגמל אותו . " הצגתי את המספר ואת אלוהים כקריטריון לאמינות ; אם הם חושבים כך , יש לקבל זאת . והשאלה הנשאלת היא כיצד תופעה זו משפיעה על הבנתנו את הסיפור . סופרי המקרא מציגים את סיפוריהם כהיסטוריה . הם מספרים לנו על מה שקרה ורוצים שנאמין שכך אמנם התרחשו הדברים . איני מתכוונת להתייחס לשאלה אם אכן מה שמסופר התרחש . זו שאלה של אמונה או של בדיקה בכליו של מדע ההיסטוריה , ובשני אלו לא נעסוק במסגרת זו . נקודת המוצא שלי היא שברוב המקרים כתב הסופר המקראי לקהל שהוא רצה שיאמין לו . ההסכם בינו לבין קהל היעד שלו הוא : העולם הנבנה בסיפור אינו בדיון ( fiction ) אלא דברי הימים . מבחינה זו שונה הסופר המקראי מסופרים רבים אחרים הבונים עולמות דמויי מציאות , אך לא עולה בדעתם שקוראיהם יתייחסו למציאות הספרותית שנבנתה על ידם ...
אל הספר