כא . הלוואות , חובות ופקדונות יהודי ירושלים לא נהגו כלל לפי הסטיריאוטיפ הידוע של שיילוק . רווחו למדי מקרים שבהם הילוו יהודים בריבית לאחיהם , אך מעטים המקרים שיהודים הילוו למוסלמים י רווח יותר היה הדגם ההפוך , שבו יהודים לוו בריבית ממוסדות וממלווים מוסלמים . הסכומים היו שונים אלה מאלה , ולעתים קרובות למדי היו קטנים ביחס ו יהודי טען , כי יהודי אחר היה חייב לו שישה מטבעות זהב , ואילו הלווה טען כי לווה ממנו רק שלושה , ועל כן נדרש הטוען לחוב להוכיח את דבריו ( תעודה מס' , 315 וראה גם הערה 1 שם . ( ייתכן , כי הסכום שנמצא במחלוקת בהלוואה דלעיל היה ריבית , שחושבה על ידי המלווה כחלק מן ההלוואה , אך בדרך כלל היה המלווה במקרים כאלה מפרט , או לפחות מצביע על הריבית שנוספה על סכום הקרן . כדי להבטיח כי לאחר שנפרעה ההלוואה , או כל חוב חוקי אחר , לא תעלה בעתיד כל תביעה נוספת לשארית תשלום בתואנה כלשהי , היו שני הצדדים מצהירים על כך בפני בית הדין . כך נהגו גם כאשר החייבים היו פקידים בכירים , כמו הסובאשי — הממונה על הבטחון בעיר — או מפקד המצודה , ואפילו מושל העיר , והזכאי היה יהודי קראי מדמשק שהיה מגיע לי...
אל הספר