י . עלייה לרגל ומסי דרכים השינויים הדמוגרפיים בקהילת ירושלים היו משני סוגים : ראשית , הגידול המתמיד שנמשך עד לשנות השישים , ולאחריו הירידה האיטית והקבועה לא פחות , בשליש האחרון של המאה ? שנית , השינוי הקטן יותר , העונתי : ירושלים שימשה מרכז משיכה לעולי רגל יהודים , שבאו לפקוד אותה בכל ימות השנה , ובמיוחד בחגים . משנכבשה ארץ ישראל על ידי העות'מאנים , גבר כוח המשיכה של ירושלים , שהרי עתה יכלו יהודי האימפריה כולה לעלות לרגל בים או ביבשה וליהנות מן הבטחון והסדר , שהשליטים החדשים החילו עליה , כעל שאר נחלותיהם . עולי הרגל שהו לעתים ימים רבים בירושלים ואף המשיכו ממנה לביקור בקברי האבות בחברון . היו אף שניצלו את השהות כדי לקשור עיסקאות כלכליות , שנועדו לשאת פרי בעתיד ( למשל , הסכמים לייצור סבון , שאותו ישלחו סוחרי ירושלים אליהם בשובם לעיר מגוריהם . ( עולי הרגל היו אפוא גורם שהגדיל את משקלה של הקהילה , והם היו נתונים לפיקוחם ואף לאחריותם של העומדים בראשה כל עוד המשיכו לשהות ( לעתים שבועות רבים ) בירושלים ( תעודה מס' 03 ו . ( העולים לרגל לירושלים — כמוהם כיהודי ירושלים עצמם — נהגו לבקר דרך קבע ב...
אל הספר