אופיה של התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל סיום תהליכי נדידה תופעות אחדות מאפיינות את תולדות היישוב בארץ ישראל במהלך התקופה הכלקוליתית ( כלקוס — ביוונית — נחושת ; ליתוס — אבן , ( שנמשכה למן האלף החמישי ועד 3300 לפני הספירה בקירוב , נוסף על הפקת הנחושת והשימוש הנרחב ככלי נחושת , שלא התפשטו אלא כשלהי התקופה ואשר על שמם היא נקראת . כמו בתקופה הניאוליתית הקראמית ( התקופה הניאוליתית — תקופת האבן החדשה , ( שקדמה לה , וכמו בתקופת הברונזה , שבאה לאחריה , נודע למיקומה הגיאוגראפי של ארץ ישראל בקצהו הדרומי מערבי של '' הסהר הפורה" השפעה רבה על תולדות ההתיישבות בה . בארץ ישראל נסתיימו בתקופה זו , כמו כתקופה הניאוליתית הקראמית , תהליכי הנדידה של קבוצות אתניות שונות , שנאלצו לנטוש את מקום מושבן ולחפש אזורים חדשים להתנחל בהם . מן הבחינה הביולוגית נמנו רוב תושבי ארץ ישראל בתקופה הכלקוליתית > כמו בתקופה הניאוליתית קודמתה ובתקופת הברונזה שלאחריה ) עם האוכלוסייה המכונה כפי האנתרופולוגים "ים תיכונית" — אותה אוכלוסייה שישבה בעת העתיקה בארצות המזרח הקרוב , בארץ התיישבו אז שבטים שונים שכבר היו בעלי ידע חקלאי מפות...
אל הספר