פתח דבר תולדות האדם בארץ ישראל הנסקרות בכרך זה משתרעות על פני אלפי דורות . ראשיתן בזמן קיומן של קבוצות הציידים המלקטים הקטנות ששרידיהן נתגלו בבקעת הירדן ובגליל המזרחי וסופן טמוך להופעתם של בני ישראל . רוב התקופה הזאת , שבה חלו תמורות עצומות בציכיליזאציות שהתקיימו בארץ , היא בחזקת תקופה פריהיסטורית . אם נמשיל את פרק הזמן הנסקר כאן ליממה , אזי תהווה התקופה ההיסטורית — היינו זו שמראשיתה ואילך מצויים בידינו מקורות כתובים , ואשר לה מוקדשת כמחצית הכרך — לא יותר משתי דקות . חלוקת הכרך לפי שלוש תקופות עיקריות — פריהיסטורית , קדם היסטורית ( פרוטו היסטורית ) והיסטורית — נובעת מאופי הממצאים ומן הדרכים שבהן ניתן לחקרם ; נוסף על עיון בתרבות החומרית , המשותף למחקר של שלושתן , נבדל המחקר של כל תקופה בכך שנוספו לו ממדים והיבטים שלא ניתן לחשפם לגבי קודמתה . הארכיאולוגיה הפריהיסטורית , שלצד המתודולוגיה הארכיאולוגית היא מושתתת על שימוש בהישגים של מדעי כדור הארץ ועל שילוב תחומים שונים של מדעים אחרים , כמיוחד זואולוגיה , בוטניקה ואנתרופולוגיה , מעלה לפנינו אבני דרך בהתפתחות חברות האנוש בארץ תוך שהיא נוסכת...
אל הספר