האגדה הגדרת המונח ספרות חז"ל מורכבת מהלכה ומאגדה , או הגדה . בשם "אגדה" מכונה החלק הבלתי נורמאטיבי של ספרות חז"ל . לשון אחר — כל מה שאינו הלכה הוא אגדה . במובן זה דומה הספרות של תורה שבעל פה לתורה שבכתב — מה בתורה שבכתב , בחמישה חומשי תורה , יש חלק סיפורי , שאינו דן במצוות ובחוקים , אף בתורה שבעל פה כן . ולא רק בספרות חז"ל כך , אלא גם בספרותם של זרמים אחרים מימי בית שני , כגון ב"חוג חנוך , " שבקרבו נתחבר ספר היובלים , המשלב וממזג הלכה באגדה , והוא הדין בספר קדמוניות המקרא , שנתחבר זמן מה לאחר חורבן בית שני . מהותה של האגדה אין תחום של החיים , שהאגדה — במובנה הרחב — אינה עוסקת בו . אגדת חז"ל כוללת אפוא תחומים מגוונים של מדע , מחשבה וספרות . הצד השווה שבכל אלו הוא אופיים , שאינו מחייב . חז"ל גופם העידו על כך , כשאמרו : "אין למדין ... ולא מן ההגדות" ( ירושלמי , פאה ב ו , יז ע"א , ( שכן "זה בעל אגדה , שאינו לא אוסר ולא מתיר , לא מטמא
אל הספר