כי אם גם להצלת נפשם, וביחוד להצלת נפש הנוער שלהם [ . . . ] אין להחזיר את הפליטים האלה ליפו, לא רק מפני סכנת‑החיים המרחפת עליהם שם [ . . . ] אולי בעיקר, בשל הצורך החיוני להצילם מתוך האוירה הרוחנית והמוסרית השוררת שם ומשום ההכרח הגמור להכניסם לתוך מסגרת חיינו הלאומיים המתרחשים . 1075 הפליטים שנסו ממנשייה שביפו התגוררו בשכונה שבעלי הקרקע ובעלי הבתים בה היו ברובם ערבים . תושביה היו עולים חדשים מעדות המזרח, ומכיוון שלא קיבלו כל הדרכה כלכלית ומוסדית בעלותם לארץ הם התיישבו בסביבה ערבית שבה תנאי החיים היו מוכרים להם יותר וקרובים לליבם יותר . בין הפליטים לא היו כמעט אשכנזים . % 95 מהמשפחות שהתגוררו במנשייה חיו בחדר אחד . תושביה היו הראשונים שנפגעו מהיעדר פרנסה מכיוון שברובם היו 1076 פועלים בלתי מקצועיים ומצבם היה קשה עוד לפני המאורעות . הפליטים היוו נטל כלכלי ופיזי כבד על היישוב בתל אביב . פליטי השכונות שעל גבול יפו ואלה ממקומות אחרים שהיו נתונים 1077 לסכנה שוכנו בארבעים אולמות עירוניים ובדירות פרטיות . ב‑‑ 19 באפריל היו בתל אביב כ‑‑ 1,500 פליטים, וכעבור חמישה ימים, בב‑‑ 24 באפריל, כבר הגיע מספ...
אל הספר