פ ר ש ת ה א ז י נ ו 219 3 כִּי חֵלֶק יְהוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ ( לב : ט ) מקורות החסידות מרבים להביא פסוק זה כעדות לכך שבני ישראל הם חלק מהאלוהות ואין להפריד ביניהם . בניו של יעקב עלי אדמות ודמות יעקב אבינו החקוקה על כיסא הכבוד למעלה חד הם . אותם מקורות גם מצביעים על כך ש״הנשמה חלק אלוה ממעל״ . אנחנו חייבים לומר במפורש שהדבר חל על כל נשמה של בן אדם, לא רק על נשמות בני ישראל . איננו מוכנים להיות גזענים בעניין הנשמה . אין הבדל מהותי בין נשמת ישראל ונשמת כל אדם אחר . אחרת מה משמעות המשנה ( סנהדרכין ד : ה ) האומרת ״למה נברא אדם יחידי ? שלא יאמר אחד לחברו : אבא גדול מאביך״ . עניין זה התערפל / טושטש במקורות המאוחרים ביהדות שנכתבו בעתות צרה . היום אנחנו חייבים להצהיר באופן ברור וחד-משמעי שאין זו אמונתנו . כיצד, אם כן, נפרש את הפסוק שלפנינו ? מה שאכן מיוחד בישראל הוא בַכלל ולא בנשמת הפרט . כ עם הקדשנו את קיומנו לעבודת ה׳ והפצת תורתו בעולם . אנו לא נקראים ״ עם ישראל ״ במקורות, אלא ״ עמך ישראל ״, עם שקיומו הלאומי והיסטורי מסור למגמה הזאת . הפסוקים הבאים מתארים כמה שמח ה׳ בעם זה שמצא ...
אל הספר