ל שָכ נִי ב ת ו כ ם 122 2 וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּוַיְבָרְכוּאֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֶל כָּל הָעָם ( ט : כג ) בסופו של דבר, לא ״זה הדבר״ של סדר הקורבנות ולא האסון הנורא של מיתת צדיקים אחר כך מביא להיראות "כבוד ה׳ אל העם" . "זה הדבר" בא על ידי אמירת הברכה . משה-אהרן ( שימו לב לצורת היחיד של הפועל ! ) יצאו אל העם כדי לברך אותם . נכונותם לשאת את הברכה שהם קיבלו בהיותם בתוך האוהל בימי המילואים ולהעבירה הלאה אל העם, היא שגרמה להופעת השכינה . איפה מצויה שכינת ה׳ בעולם הזה ? במעשה של ברכה , בנכונותנו להעביר לאחרים את ההשראה ואת הברכות שקיבלנו . 3 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר . יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְבְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד . . . וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁוּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר ( י : ח - י ) מיקומם של פסוקים אלה מייד אחרי מות נדב ואביהוא שימש מקור למסורת האגדה כי חטאם היה ש״שתויי יין נכנסו להיכל״ . האש הזרה הייתה זו של שכרות . אחרים ניסו להתעלם מהפירוש הזה בבקשם לזכור ולשבח את בני אהרן כקד...
אל הספר