ל שָכ נִי ב ת ו כ ם 110 אפילו יותר הוא הנוסח ההפוך מזה אף על פי שלא אומרים זאת בקול רם . נזכור ש אור-החיים אמר את דבריו כדי להרבות אהבת ישראל ונתינה, לא למעט בהן . 2 וַיָּבִיאוּאֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה . . . וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּאֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה ( לט : לג, מג ) החזרה על כל הפרטים בשתי הפרשיות הללו מדהימה למדי . ההקשבה לקריאתן בבית הכנסת לפעמים משעממת ומביאה את האדם לידי היסח הדעת . אבל בסוף יש תחושה שכל הפירוט הזה מגיע לשיאו . התורה שמה לב לכישרונותיהם ותרומותיהם של כל איש ואישה שעשו את חלקם במלאכה . בלי כל אחד מהם לא היה משכן, וכולם כדאיים להיזכר בתורה . אבל עכשיו צריך להביא את כולם אל משה, שהוא ה״דעת״ של כלל ישראל . רק לו יש חזון של המפעל כולו ורק הוא יכול להקימו בשלמותו . עושי המלאכה הם איברי הגוף הקולקטיבי של ישראל . כל אחד עושה את שלו למען שלמות המלאכה . ואז הכול מובא אל משה שנקרא ״מוחא דלגאוו״, הדעת הפנימית של כלל ישראל . משה מייצג את התודעה הקולקטיבית של העם כולו, הנשמה הכללית שלכולם יש בה חלק, ו...
אל הספר