ל שָכ נִי ב ת ו כ ם 98 2 וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹאֶל הַקֹּדֶשׁ ( כח : כט ) כאן הראשון מבין פסוקים רבים לאורך ספר ויקרא המשמשים לתיאור דמות הכוהן כטיפוס אידיאלי של מנהיג דתי . ספר ה זהר רואה את הכוהן כהתגלמות מידת החסד . כאשר הכוהן ״בא אל הקודש״ הוא נושא עימו תמיד את שמות כל בני ישראל — ולא רק את שמות השבטים . הוא זוכר את כולם ומזכיר אותם לפני ה׳ . בחסידות הצדיק ממלא את התפקיד הזה . סוד מנהיגותו ביחסים הקרובים שיש לו גם עם חסידיו, שהוא יודע את אשר על ליבם, וגם ביחסיו הקרובים עם הקב"ה . משום כך הוא יכול לשמש צינור להעלאת תפילותיהם ולהורדת השפע עליהם כברכה מלמעלה . שמץ מהתפקיד הזה קיים אצל הרב [ או הרבה ] הקהילתיים בימינו . למרות שלרבים מהם לא נוח להודות בכך, אל להם להכחיש עובדה זו או לברוח ממנה . נכון שהיום איננו רוצים לחשוב על הרב או הרבה כמי שמתווכים ומעבירים את תפילותיו של האדם לאלוהים ; כל אדם מישראל חייב בתפילה ובעבודה של פתיחת הלב . אבל בתוך כך אין זאת אומרת שמותר לסרב לבקשות כגון : ״רבי, התפלל בעדי״, או ״זכרי אותי בת...
אל הספר