ל שָכ נִי ב ת ו כ ם 78 לא ראה את סבלו של השני . אחרי מכות הברד והארבה, כשלא נותר עוד שום ירק לאכול ( י : טו ) , הגיעו המצרים למצב שבו נגמרה האכפתיות הזאת גם כלפי עצמם . אנו חיים שובע וברכה וחושבים שאנחנו נדיבי לב הדואגים לגורלן של אוכלוסיות עניות ורעבות בעולם . פרסומות נוגעות ללב בטלוויזיה בארצות המערב מספרות לנו כי בעבור תרומת סכום זעיר בכל יום ניתן להבטיח את מחייתם של כמה ילדים רעבים באפריקה — ועכשיו גם הרבה יותר קרוב, בעזה . כאשר יש לנו הרבה יותר ממה שאנו זקוקים לו, קל לחשוב על אחרים ולומר לעצמנו כמה טובים אנחנו כי שלחנו צ׳ק לקרן צדקה כלשהי . אבל סיפור עשר המכות, כמו הרבה נרטיבים אחרים בספר תולדות האנושות, כולל סיפוריהם על ניצולי השואה, עדיין מאתגרים אותנו . עד כמה עמוקה בנו ההתחייבות כלפי האחרים ? האם נראה את האחרים כאשר לא יישאר מספיק אוכל ? האם זה ה חושך האמיתי שכיסה את מצרים ? כיצד נוכל להתכונן לקראת מכת חושך כזו ? 3 וַאֲנַחְנוּלֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְהוָה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה ( י : כו ) אולי אף פעם לא ניתן לדעת "מה נעבוד את ה׳ עד בואנו שמה ", היינו עד שנגיע לרגע שבו המצב ש...
אל הספר