פרשת ויחי

פ ר ש ת ו י ח י 61 2 וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה ( מח : כ ) הטקסט מדייק בפרט הזה כדי להראות לנו שיעקב חזר על מה שעשתה אמו רבקה במקרה שלו . כמוה הוא מבין שהבכורה שייכת לבן הצעיר, הוא הופך את המקובל . אבל מדוע עשה יעקב כן ? אין לנו מידע על תכונות הנפש או על ההתנהגות של שני בניו של יוסף . אנו יודעים רק את שמותיהם . זִכרו מה נאמר לעיל בפרשת מקץ על שני השמות . יוסף קרא לבנו בכורו ״מנשה״ על שם השכחה — על השנים שבהן הרגיש שכאילו נשכח בארץ מצרים ועל סבלו בהן . בצד היותו ״בעל חלומות״, הוא עדיין האמין שיש לו עתיד מזהיר, אבל בשנות שהותו ב״בור״ השני שבחייו לא היה ליוסף מושג איך יגיע לעתיד שכזה . רק אחר כך חייו החלו להיות פוריים, ולכן נתן לבנו השני את השם ״אפרים״ . כאשר אנו חושבים על העתיד, אל לנו לתת לזיכרונות אפלים ולסיוטים מן העבר להשתלט עלינו . נלמד לקבל בלב מלא את ברכות הפוריות והיצירה שמגיעות אלינו אפילו אם איחרו לבוא . ניתֵן הזדמנות ל״אפרים״ הפנימי שלנו להתגבר על ״מנשה״ . לרבי החסידי צבי אלימלך שפירא, בעל ספר בני יששכר , יש פירוש יפה יותר . מנשה, הבכור האמיתי, לא התלונן כאשר סב...  אל הספר