פרשת ויגש

פ ר ש ת ו י ג ש 57 יש בני אדם שדו-שיח כזה מתקיים בליבם יום יום . אנו אומרים בתפילה שה׳ ״משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עד מרום״ [ מתפילת שחרית ] . לפעמים מדובר באותו אדם ואפילו באותו יום . 2 וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְטָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה ( מד : כח ) זו גרסתו של יהודה למה שאביו היה אומר לגבי גורלו של יוסף . אבל לפי חז״ל ״ אך ״ בא למעט . כלומר, האב מעולם לא ויתר על בנו ולא האמין לגמרי לסיפור שהוא ״ אומר ״ כל השנים . יעקב הוא זה ש״ מאן להינחם ״ ( בר׳ לז : לח ) . יהודה יודע זאת, ולכן הוא מתאר את אביו אומר : ״ולא ראיתיו עד הנה ״ . יש עדיין נימת תקווה בדבריו . גם יהודה שדואג כל השנים לאביו שומר תקווה זו בלבבו . הוא הרי היה זה ששכנע את אחיו לא להרוג את יוסף אלא להשליכו לבור . אולי זו הסיבה שבברכת יעקב לבניו ( שתבוא בפרשה הבאה ) הוא נותן את השלטון ליהודה ( מט : ח - י ) . יעקב מכיר בתכונות של חמלה ותקווה בבן הזה ומבין שהוא זה שיוכל לשאת את ירושתו בתור ישראל . 3 כִּי אֵיךְאֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּאִתִּי ( מד : לד ) השורה הזאת עלולה לשבור את ליבו של יוס...  אל הספר