פרשת בראשית

ל שָכ נִי ב ת ו כ ם 20 האל כפי שאני צריך לדַמותו היום, או כפי שתצטרכי אתְלדמותו מחר — כולא חד, הכול אחד . ״אֶת״, אומר התלמוד, תמיד בא לרַבות . ״את השמים ואת הארץ״ — לרבות כל בריאה שתתהווה בתוכם מעתה ועד עולם . וכן דרשו שמילת א״ת רומזת לכ״ב אותיות התורה . באותיות התורה נברא העולם, מאל״ף עד תי״ו . אם כן, ״את״ כולל את הכול . כל מה שיֵצא מהדיבור האלוהי הוא חלק מן האחד ; כל צעד שבתהליך האבולוציוני הארוך והבלתי נגמר כבר קיים ב״ששת ימי בראשית״ . כולם, כולל אנחנו, חלק מן ה״את״ . ״והארץ היתה תהו ובהו״ . כל עוד הקיום הוא חומרי, ״ארצי״ בלבד, הריהו תוהו, חסר משמעות . אבל אז אתה מגלה כי ״ בו הוא ״ — נוכחות המסתורין מצויה בתוך כל מה שעומד מולךָואף בתוכך אתה, ובכך ״רוח אלוהים מרחפת על פני המים״, על פני מימי התורה הפנימית הנובעים מתוך הלב . ״ויאמר אלוהים יהי אור" . אם יש לנו תובנות כאלה, אנחנו חייבים למצוא שפה רוחנית . כך קורא ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל, בעל מאור עינים , את הפסוק : מי שאומר ״ אלוהים ״, שרואה את יד האלוהים במעשה בראשית, מהווה אור ! ״ויאמר ׳אלוהים׳ — ויהי אור ! ״ אבל אז אנו שמים לב ש...  אל הספר